חווית סף מוות (Near Death Experience)

פורסם לראשונה ב-11.5.2012

המידע במאמר זה אינו קשור ישירות לרפואה החדשה ואינו מגיע מהמחקרים של הרפואה החדשה, אך זהו נושא בעל משמעות לחייו של כל אדם ולכן מצאתי לנכון להציגו כאן.

הקישור שלהלן הוא לראיון עם קרדיולוג הולנדי שעשה מחקר מרתק על אנשים שהיו במצב של מוות קליני וחוו מה שמכונה כיום באנגלית Near Death Experience (NDE) או בעברית “חווית סף מוות”. זהו מצב בו נמצא האדם במצב הכרתי מלא עם יכולת תפיסתית גבוהה בהרבה מהרגיל, למרות שהמוח לא פועל.

הראיון נעשה באנגלית ואין כאן תרגום לעברית:

Pim Van Lommel ‘Consciousness and The Near Death Experience’ Interview by Iain McNay

מתוך 344 החולים שנכללו במחקר, 62 (18%) חוו NDE.

השאלה העיקרית עליה אין לחוקרים תשובה היא – מדוע 18% מאלה שחוו דום לב והפסקת פעילות מוחית חוו גם NDE וכל השאר לא?

שאלה זו היא פתח לדיון מאד משמעותי שלא הרבה אנשים עוסקים בו ואשמח לשתפכם בדיון זה.

אם חוויתם NDE, או אם אתם יודעי ח”נ, מתקשרים, אנשי מדע, חוקרים או אנשים פשוטים כמוני שנושא זה מעניין אתכם, אתם מוזמנים לשלוח אלי את תשובותיכם לשאלה הנ”ל:

מדוע 18% מאלה שחוו דום לב והפסקת פעילות מוחית חוו גם NDE וכל השאר לא?

בהמשך המאמר ננסה לענות על שאלה זו.

להלן מספר קישורים נוספים אשר אתם עשויים למצוא בהם עניין:

מדען רוסי שהיה במוות קליני במשך 3 ימים.

חוויות של ישראלים

ד”ר ברוס גרייסון מדבר על NDE בסימפוזיון של האו”ם  (אנגלית, ללא תרגום)

הרצאה של ד”ר פים לומל 

חווייה חוץ גופית 

ועכשיו לגבי השאלה מדוע 18% מאלה שחוו דום לב והפסקת פעילות מוחית חוו גם NDE וכל השאר לא?

ובכן,

המשמעות המיידית והברורה שניתן להסיק מתופעת ה- NDE היא, שההכרה לא נמצאת במוח אלא היא חלק מישות אנרגטית שמתפקדת וחווה דברים גם ללא המוח.

הבנה זו מערערת לחלוטין את התפיסה החומרית עליה מבוססת הרפואה המערבית, לפחות בהקשר של המודעות, ההכרה ותפקידיו של המוח.

לאחר שפרופ’ ואן לומל פרסם את מחקרו ובעקבות כמות התגובות שהוא קיבל, הוא החליט בגיל 62 לעזוב את עבודתו כקרדיולוג ולהקדיש את המשך חייו בהעברה לקהל הרחב ולקהילה המדעית את תוצאות מחקריו ואת משמעויותיהן, בהרצאות, ראיונות, כתיבה או כל דרך אחרת.

במאמר זה נעסוק רק בחלק מהדיון שמעוררת השאלה הנ”ל.

אנשים רבים רואים בקיומה של חווית סף מוות (NDE) כהוכחה להמשך קיומה של הנשמה אחרי המוות של הגוף הפיזי, ומאחר שלמדע המודרני המקובל אין עדיין כלי מדידה לתחומים אלה, נוכל בשלב זה להסתמך רק על ידע אזוטרי, על ניסיון חיינו, על ניסיונם של אנשים אחרים ועל ההיגיון הפשוט (Common Sense).

חלק מהגישות הרוחניות והדתיות מסבירות שהמטרה לשמה נוצר האדם היא לעזור לבריאה לגדול, להתפתח ולהרחיב את המודעות והניסיון שלה. הדרך בה אמור האדם לעזור לבריאה היא ע”י התפתחות אישית ורוחנית שלו עצמו, תוך צבירת סוגים של התנסויות ותובנות שונות, האפשריות רק כאשר נמצאים בגוף פיזי עם יכולת של בחירה חופשית מלאה.

לפי הסברים אלה, נשמתו של האדם ממשיכה להתגלגל שוב ושוב לחיים גשמיים על הפלנטה, עד שהנשמה תעשה את כל התיקונים הדרושים ותתפתח לרמה מספיק גבוהה אשר תאפשר לה להתקדם למקומות יותר מפותחים ומעודנים ביקום, ללא הצורך לחזור לכדור-הארץ.

יכולת ההתפתחות האישית והרוחנית של אדם בגלגול חיים אחד (ובמיוחד בתקופה הנוכחית בה אנו חיים עכשיו) היא כמעט בלתי מוגבלת, אך בפועל רק בודדים הצליחו עד כה להגיע לרמות הגבוהות מאד של התפתחות רוחנית. משהו השתבש בדרך וגרם לכך שנכנסו הרבה השפעות שליליות אשר לא היו אמורות להיות כאן. מאז, ולאורך כל ההיסטוריה האנושית המוכרת לנו, יש מלחמות, הרג, רצח, ניצול, דיכוי, הונאה, התעללות, תחרותיות, מאבקי כוח ועוד ועוד, השפעות אשר גרמו להתדרדרות רוחנית משמעותית לאורך השנים. זה גרם לכך שרמת ההתפתחות הרוחנית של רב בני-האדם היא כיום בינונית ומטה.

מצד שני, תמיד, כולל בתקופות החשוכות ביותר, היו אותם אנשים שלא ויתרו על חיפוש האמת, על התפתחות והתקדמות, על מיגור הרע ע”י הבאת הטוב. כיום אנחנו נמצאים בתקופה קריטית, בה יש חשיבות רבה בהעלאת רמת ההתפתחות הרוחנית של מספר רב ככל האפשר של בני-אדם. ואכן ניתן לראות שבמקביל לכוחנות, לשחיתויות ולשאר ההשפעות השליליות, ישנה פריחה של התפתחות רוחנית מרשימה ביותר בארצות רבות בעולם.

ישנם הרבה מרכיבים הבונים את התפתחותו האישית והרוחנית של אדם, ואחד החשובים שבהם אלה הן הבחירות שלנו בכל רגע ורגע – לאיזה דברים אנחנו אומרים כן ומקבלים אותם או מזמינים אותם אלינו ולאיזה דברים אנחנו אומרים לא, ולא מאפשרים להם לחיות בתוכנו.

ברגע האמת (שיכול להיות כל רגע ורגע) נמדד בין היתר היחס שבין הדפוסים השליליים אשר אפשרנו להם לחיות בתוכנו, כגון זלזול, שנאה, ניצול, דיכוי, הונאה, שקר, קינאה, התעללות, שחצנות וכו’ לבין הדפוסים החיוביים של איכויות שאימצנו לחיינו וטיפחנו כגון אכפתיות, אהבה, יושר, חום אנושי, ענוה, סבלנות, הבנה, חסד, אמונה, תקוה ועוד.

ההתפתחות האישית והרוחנית של כל אדם היא בסופו של דבר באחריותו הבלעדית של כל אחד ואחד לחייו שלו. אין מקום לתירוצים או הנחות, כי ברגע האמת נמדד מה שנשאר אנרגטית מהאדם, מה שהצליח האדם לבנות במשך חייו מבחינה אנרגטית-רוחנית: האיכויות, העוצמות, האיזונים ורמות העידון שהפכו להיות חלק ממנו. האחריות היא בידיו של כל אחד, בין אם הוא גדל בשכונת עוני בסאן-פאולו או יוהנסבורג ובין אם הוא גדל למשפחה אריסטוקרטית בלונדון וקיבל את החינוך היוקרתי ביותר.

אך מעבר לאחריות האישית, ישנה השפעה הדדית משמעותית בין בני האדם, והרמה היותר גבוהה של אחריות, היא זו שמתאר ד”ר לן, שכל אדם אמור להרגיש אחריות טוטאלית לא רק לגבי חייו שלו אלא לגבי כל מה שקורה בעולם, כי לכל מה שאנחנו חושבים, מרגישים ועושים ישנה השפעה גם מחוצה לנו.

כיצד כל זה מתקשר למחקרו של פרופ’ ואן לומל ולשאלה על ה-18%?

ובכן, חלק ממשמעות המשפט התנ”כי לפיו האדם נברא בצלם אלוהים היא, שפוטנציאלית יש בנו את היכולת לפתח מנגנונים אשר יוכלו לקלוט את כל סוגי האנרגיות שביקום ואף להיות מסוגלים לתרגם, להבין ולהגיב לחלק מהן. המימוש של פוטנציאל זה מחייב תהליכים בלתי פוסקים של התפתחות אישית ורוחנית.

כדי לחוות את אותן אנרגיות מעודנות המתוארות ע”י האנשים שחוו NDE, אנחנו צריכים שיהיו בנו את המנגנונים האנרגטיים או רוחניים שיכולים לחוות אנרגיות אלה, ואנחנו צריכים להיות ברמת התפתחות מספיק גבוהה כדי שנוכל לחוות את אותה רמת הכרה ומודעות שמתארים אלה שחוו NDE.

וכאן מגיע הקטע המעניין ומעורר המחלוקת של התשובה:

אחת ההערכות היא שרק כ-20-15% מבני האדם החיים כיום נמצאים ברמת התפתחות כזאת שיש בהם את הגופים האנרגטיים או המערכות האנרגטיות אשר מאפשרות את אותה יכולת תפיסה והכרה שמתארים אלה שחוו סף מוות, מערכות אשר אפשרו להם לחוות את אותה חוויה יוצאת דופן של הכרה גבוהה, של תחושת אחדות טוטאלית עם כל היקום, של אהבה לכל חי.

מספר זה תואם במידה רבה את המספר של 18% מהחולים במחקר הנ”ל שחוו NDE.

חשוב לציין שמתוך האחוזים הנ”ל, חלק מהאנשים האלה נולדו כבר עם הגופים האנרגטיים הנ”ל ולא היו צריכים להתאמץ כדי להשיגם בחיים אלה. חוויית ה-NDE  לאנשים אלה עשויה להיות הזדמנות להתעורר ולעשות משהו יותר משמעותי בחייהם עם המתנות בהן בורכו.

חשוב לזכור שזוהי רק אחת התשובות האפשריות וישנן גם אפשרויות אחרות, כך שאם אדם היה במוות קליני ולא חווה NDE, אין זה אומר בהכרח שהוא לא היה מספיק מפותח מבחינה רוחנית.

האם ניתן לקשר הבנות אלה גם לנושא הבריאות בכלל ולרפואה החדשה בפרט?

ניתן לראות שככל שהאדם עושה יותר עבודה של התפתחות אישית ורוחנית, ככל שיש בו יותר שקט פנימי, סבלנות וסובלנות, יכולת סליחה, אכפתיות, התחשבות בצרכיו של הזולת וראיה יותר כוללת של החיים ומשמעותם, כך גוברים סיכוייו להיות פחות מושפע מטראומות וקונפליקטים שונים, ותהיה לו גם את היכולת להחלים מהר יותר במידה ונפגע מקונפליקט כלשהו.

אחת התובנות שהתגלו לי תוך כדי העבודה עם הרפואה החדשה היא, שהסימפטומים הגופניים מראים לנו היכן חשוב שנמקד באותו זמן את עבודתנו הפנימית להתפתחות אישית.

ולקינוח יש כאן קישור לסיפור (באנגלית) על חוויית סף מוות מעניינת שחוותה אישה בשם קסנדרה מוסגרייב בשנת 1974 .

…………………………………………………………………………………………..

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.